אני שונא את זה כשאנשים שואלים מי שמייביס את הילדים שלי כשאני בחוץ בלי בעלי. כששנינו בחוץ, באותו אירוע נדיר שאי פעם שאנחנו מקיימים חברות ועוסקים בעולם יחד שומרים ילדים, זו שאלה בסדר גמור לשאול (אם כי באמת, חוץ מסבתא, מי לכל הרוחות, לדעתך, תסכים לראות את הגזע הפרוע משלושתנו?). עם זאת, כשברור למדי שבעלי הוא זה בבית עם שלושת ילדינו, הבדיחה הסקסיסטית ואומרת שאבא של הילדים שלי "שמרטף" זה כל כך מעליב. הוא לא שמרטף. הוא הורה. ולמען האמת, נמאס לי להעמיד פנים שהבדיחה היא טובה.
אנשים אוהבים לאכול על כך שאני משאיר את בעלי אחראי על שלושת ילדינו. אבל אם להיות כנה, אני עושה זאת לעיתים קרובות וללא היסוס. אני צריך פסק זמן בעולם כדי להרגיש כמו עצמי, לשמור על זהותי מחוץ לאמהות. חשוב לטיפול העצמי שלי שאני עושה את הדבר שלי מדי פעם, בין אם זה אומר ללכת לשירה בקריאה או לשתות יין בבית של חבר בזמן הצפייה ברווקות. ותסמכו עלי, אני לא מבלה רגע אחד מהזמן שלי מחוץ לבית בדאגה אם בעלי מסוגל להחזיק את המצודה כשאני איננו.
אבי ילדי אינו בייביסיטר שאינו יכול להתמודד עם מצב הורות מלחיץ. הוא רגיל להתפרצויות הזעם שלהם ולשגרה האידיוסינקרטית שלהם. הוא יודע מי מקבל את הקערה הכחולה ומי מקבל את הקערה הירוקה כשהם סובלים מספגטי, ואיזה צבע חתול לתינוק כפת שייך לכל ילד. הוא לא צריך להתקשר אלי כדי להבין מה הם צריכים לאכול או איפה הפיג'מה שלהם. יש לו את זה. הוא אבא שלהם.
ההנחה שהוא פשוט "שמרטף" כשאני לא בסביבה אינה סתם מעליבה - זה סקסיסטי בהחלט.
הוא לא רואה בילדים שלנו אינסוף צד. זה חלק מהעבודה שלו במשרה מלאה. כשהוא בבית הוא בתפקיד בדיוק כמוני. למעשה, הוא בדרך כלל יותר מתפקידי מאשר אני, כי כאמא להישאר בבית אני מותש בכל מידה כשהוא חוזר הביתה, והוא מגהיה לעזאזל כדי לאסוף את הרפי המתגבר שלי. הוא הורים כמו אלוף. הוא משחק איתם ועוזר להכין את ארוחת הערב ומכניס את כל הילדים למיטה באופן קבוע. הוא מטפל בהם כמו שאני מצפה מאבא: הוא מעורב, מאורס וחלק חיוני מהיום יום שלנו. ההנחה שהוא פשוט "שמרטף" כשאני לא בסביבה אינה סתם מעליבה - זה סקסיסטי בהחלט.
מדוע לכל הרוחות התפקיד של בעלי לטפל בשלושת ילדינו יהיה שונה ממה שאני עושה כל היום כל יום? האם אני בייביסיטר מסביב לשעון?
לקרוא לו שמרטף זה עלבון גדול לסוג האבא שהוא מתגאה בכך שהוא. הוא לא האבא של הסיטקום המגושם (ואני מתכוון, נו באמת, בימינו, מדוע זה עדיין דבר?). הוא מהסוג של אבא שיכול לבוא ביד אחת את כל הילדים לרחוץ במיטה בזמן בזמן שאני לא בבית, ומתנהג כאילו זה לא עניין גדול. כי בשבילו זה לא. הוא אבא. זה מה שהוא עושה. אז זה מדהים להפליא להתנהג כאילו הוא לא יכול לטפל בילדיו שלו כשהוא עושה את זה כל הזמן, והוא עושה את זה כל כך טוב.
הוא לא מצליח לזרוק את ידיו ולהתנהג כמו שהורות זו עבודה קשה מדי בלעדי שם כדי להדריך אותו בכל שלב. לא ככה עובדת ההורות. אנחנו עובדים יחד, ואנחנו הולכים לבד כשאנחנו צריכים. אנחנו כל אחד עולה כאשר הצורך עולה. עבדנו במשמרות כשהילדים מקיאים: האחד רוחץ ילדים חולים ואילו השני רץ עומס אחרי עומס כביסה לאורך הלילה. לקחנו כל אחד מאיתנו את הורות ההורות כאשר האחר זקוק למנוחה. יש גאות וזרם להורות משותפת שלנו, וזה לא מסוג הדברים שאי פעם הייתי קורא להם שמרטפות.
האם ההורות איכשהו פחות חשובה כשהוא עושה את זה?
כמו כן, מדוע לכל הרוחות התפקיד של בעלי לטפל בשלושת ילדינו יהיה שונה ממה שאני עושה כל היום כל יום? האם אני בייביסיטר מסביב לשעון? לא. אז למה הוא צריך להיחשב לבייביסיטר כשהוא מבצע את אותה העבודה בדיוק כמו שאני עושה כשמדובר בצפייה וגידול הילדים שלנו? האם ההורות איכשהו פחות חשובה כשהוא עושה את זה? האם לא עלינו להעריך את העבודה הראויה להורות בלי קשר למי שעושה זאת? קריאה למה שבעלי עושה "שמרטפות" מרמזת שאיכשהו התפקיד שלי לגדל את ילדינו. למרות ששנינו מחזיקים בעניין רציני ביצירתם, בטיפול בהם, באהבתם ובגידולם, היא מניחה שאחריות הטיפול בילדים שלי נופלת עליי לחלוטין מכיוון שמדובר בתפקיד של אישה, שהוא רעיון עתיק במקרה הטוב ו בדיחה משפילה במקרה הרע.
יש כל כך הרבה השלכות הפוכות, סקסיסטיות בקריאה לתינוקות לתינוקות, ואני חייבת להיות כנה, הבדיחה מעט מעופשת בשלב זה. עידן האב הסורק הגיע מזמן לסיומו, אז האם לא הגיע הזמן שנוציא גם את המספר השגוי "שמרטף"? האם איננו חייבים את זה לכל האבות הטובים שבחוץ לקרוא להם לעבודה הקשה באותה דרך בה אנו רוצים להכיר כאמהות עובדות קשה? אני בהחלט חושב כך, ובאמת אני לעולם לא אקרא לבעלי שמרטף. הוא אבא, וזה טוב לעזאזל בזה.
