לפני שבני נולד בשנה שעברה הייתי אישה שמנה. ואחרי שנולד בני, התברר שאני עדיין אישה שמנה. שום דבר מזה לא הפתיע אותי. מה שהפתיע אותי (למרות שאולי זה לא היה אמור להיות), זה היה כמה רישיון אנשים אחרים חשו לדון בגודל ובצורה של גופי פשוט בגלל שבחרתי להתרבות. הריון ולידה יכולים להיות זמנים פגיעים עבור רבים, והם בהחלט היו בשבילי. ובכל זאת, זו תקופה בה מערכת היחסים המוזרה של התרבות שלנו עם משקל לעיתים קרובות מתעצמת יותר. ברמה מסוימת, ידעתי את כל זה. אבל כל הידיעה בעולם לא יכלה להכין אותי לאיך שזה מרגיש מבויש בגלל גודל הגוף שלי אחרי לידה. ולא רק שהתביישתי בזה ששמנתי מדי מיד אחרי שילדתי תינוק, זה בא ממישהו שבאמת היה צריך לדעת טוב יותר.
כמובן, בהיותי אישה שמנה, בושה שמנה לא הייתה חדשה עבורי. אולם מה שהפתיע אותי וכאב עמוקות היה חוסר החמלה המוחלט לכמה התקופה שלאחר הלידה הייתה עלי. נשים צפויות לא רק להתאושש מהלידה במהירות מדהימה, אנו גם צפויים לרדת מיד במשקל כדי להיות בגודל מקובל יותר מבחינה חברתית. אני מניח שדמיינתי שאולי תהיה יותר חמלה. אני מניח שחשבתי שאפילו על פי ההיגיון של חברה עמוקה-פובית ושומן-אנטגוניסטית, אנשים יבינו שהחודשים שמיד לאחר הלידה עשויים להיות לא הזמן הטוב ביותר להחליק. אבל טעיתי לחלוטין.
למעשה, אני זוכר את הרגע בצורה מושלמת. אשתי ואני היינו עם בננו בתיאום רופא שגרתי. זה היה הפגישה האחרונה שלנו עם רופא לתינוק, והחלטנו כבר שרופא הילדים שלנו לא מתאים לנו בגלל הרעיונות המיושנים שלה לגבי הנקה. עשינו את העבודה במציאת רופא חדש לתינוק, אך החלטנו לקיים פגישה אחרונה זו. רק רציתי שהילד שלנו יקבל את צילומיו בזמן, וכך ישבתי בעצות האיומות שלה על כל דבר, החל מהנקה לאימוני שינה, ואמרתי לעצמי שזה לא משנה. אמרתי לעצמי ששום דבר שהיא אמרה לא יכול לגעת בי. עברנו הכל ללא אירוע, עד הסוף. ואז הגיע הזמן שתעדכן את התרשים של בננו.
"שינויים כלשהם בהיסטוריה המשפחתית? שאתה יודע עליו?"
"לא."
"בסדר, אז …" עיניה העיפו מבט למטה בתרשים, "נראה כאילו אין הרבה, רק שיש לך אלרגיות עונתיות …" זה היה באותו נקודה שבה היא הרימה את מבטה אליי וסוג של גיחוך. יש חיוך אחד, שאנשים מסוימים יכולים לעשות בו הם איכשהו מצליחים לחייך אליך ובמקביל מעניקים לך את המראה הכי מלוכלך שאפשר להעלות על הדעת. זה היה המבט הזה, וזה הרגיש ממש זדוני. עיניה נהרו במהירות במורד המסגרת שלי בגועל. "…. ובכן, כמה בעיות במשקל שלך." ואז היא הביטה היישר בעיניי, נראית כמעט משועשעת.
ולמען האמת, זה מצץ. גם אם הייתי סוג האדם שעשה דיאטה או לקחתי משטר אימונים חדש במאמץ לשנות את גופי (אני לא), אומר שיש לי "בעיות במשקל" בפגישה של ארבעה חודשים של הבן שלי לא היה לא הזמן או המקום לעשות זאת. לבקש או לצפות מבן אדם להתכווץ תוך כדי התמודדות עם כל מה שעברתי היה אכזרי באופן בלתי נתפס. וכדי שיהיה ברור כאן, האישה הזו לא ידעה דבר על מי שאני לפני שהפכה לאמא. היא לא ידעה אם הגודל בו הייתי, כשהייתי יושב במשרדה באותו יום, היה הנורמה שלי או סתם איפה המשקל שלי נחת לאחר שילדה תינוק. היא לא ידעה עלי שום דבר מעבר לעובדה שנולדתי תינוק. היא בכלל לא הכירה אותי.
לא היה לה שום מושג אם יש לי היסטוריה של "בעיות" במשקל שלי בכלל. למעשה, כל מה שהיא ידעה עלי זה שהייתי ארבעה חודשים אחרי לידה ופשוט עברו לי ארבעת החודשים הקשים ביותר בחיי. ובכל זאת כאן היא הייתה, מעלה את המשקל שלי (שהיא אפילו לא ידעה!) בצורה אגרסיבית, פסיבית, לעגנית.
אשתי אמרה לי אחר כך שהיא חושבת שאני עומדת לצעוק, ואין באמת מילים להסביר כמה פגעתי וכעסתי הרגשתי באותו הרגע. כלומר, בושה בשומן רפואי היא תמיד בעיה, אבל זו הייתה פשוט נסיבות כה קיצונית והיא אפילו לא הייתה הרופאה שלי. לא היה לה שום מושג אם יש לי היסטוריה של "בעיות" במשקל שלי בכלל. למעשה, כל מה שהיא ידעה עלי זה שהייתי ארבעה חודשים אחרי לידה ופשוט עברו לי ארבעת החודשים הקשים ביותר בחיי. ובכל זאת כאן היא הייתה, מעלה את המשקל שלי (שהיא אפילו לא ידעה!) בצורה אגרסיבית, פסיבית, לעגנית. במקום לצעוק, איכשהו הצלחתי לשמור על קור רוח, ופשוט חייכתי אליה בחזרה. ניסיתי לדמיין שההערכה שלה על קו המותניים שלי איכשהו שימחה אותי, ואני חייכתי.
אני מתאר לעצמי שהיא לא רגילה לתגובה הזו. אני מתאר לעצמי שרוב הרופאים רגילים לסוג התגובה "אני יודע, אני יודע, אני באמת צריכה לרדת במשקל …", כאילו אנשים שמנים ואמהות אחרי לידה חייבות להתנצל מכיוון שיש חובה מוסרית להיות רזה.
אבל אין שום ציווי מוסרי של הרזון, ולמעשה אני לא צריך לרדת במשקל. זה גם לא עסק של הרופא הזה. יותר מכל דבר אחר, אני שמח שהייתי חזק מספיק לכעוס, ולא פצוע, באותו היום. קשה מספיק להתמודד עם כל הסטיגמה השומנית בעולם הזה, וקשה מספיק להביא תינוק חדש. זה לא הוגן להתבייש בכך שלא איבדו קסם במשקל בגרון לאחר הלידה.
