כ -70 שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, דרום קוריאה ויפן סיכמו סוף סוף סוגיית עבדות מינית שחילקה את המדינות במשך כמעט שלושה דורות. במהלך השנים, שתי המדינות עברו מהכחשה מוחלטת של "נשות נחמה", עבדי מין ששימשו את הצבא היפני לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, לעבר סוג של הודאה לא רצונית. עם זאת, לא כל הניצולים מוחאים כפיים לעסקה. לפני שנגיע לזה, אנשים רבים אולי תוהים, מי היו "נשות הנוחות" של מלחמת העולם השנייה? לפני ההסכם, סיפורם של אלפי נשים צעירות שנאלצו לזנות על ידי הצבא היפני יכול היה פשוט ליפול מההיסטוריה.
בשנים 1910 עד 1945 כבשה יפן את חצי האי הקוריאני ואכפה מדיניות שנועדה לשעבד ולשלוט באזרחים קוריאנים. הפשעים שמנהיגי יפן שבוצעו בקוריאה במהלך המלחמה כללו אילוץ של נשים לעבוד בבתי בושת צבאיים - לפי הערכות 200, 000 נשים - מסוף שנות השלושים ועד אמצע שנות הארבעים, כך על פי חדשות ה- BBC. מכיוון שנשים קוריאניות כבר היו בשליטה יפנית, מרבית הנחמות הגיעו מאותה מדינה, אם כי חלקן נחטפו מסין, טייוואן, הפיליפינים ואינדונזיה. רבות מהנשים נפטרו במהלך שעבודן וכמובן אחרות נפטרו במהלך השנים שלאחר מכן. בקוריאה חיים כיום רק 46 ניצולים, כך מדווח חדשות BBC.
הנשים, כיום בשנות ה -80 וה -90, מציעות דיווחים אכזריים על חטיפה, אונס וטיפול לא אנושי בידי הצבא היפני. בשיחה עם חדשות ה- BBC בשנת 2013, הניצולה לי אוק-סיון אמרה שהיא הייתה בת 14 בדיוק כשנחטפה על ידי חיילים יפנים ונלקחה לסין כדי לעבוד ב"תחנת נוחות "לשירות חיילים יפנים:
הייתי צריך לעבוד כעקרת בית למשפחה אחרת בגיל צעיר. זה היה באותו זמן שהייתי ברחוב יום אחד … ככה נחטפתי. כשהגענו הבנתי שעברנו את הגבול לסין. נשלחתי למקום בו היו כבר כמה נוחות נחמה. אני תוהה מדוע קראו לנו לנחם נשים. לא הלכנו בכוחות עצמנו, נחטפנו. נאלצתי לקיים יחסי מין עם הרבה גברים בכל יום.
פקידים יפנים הכירו באחריות לעבדי מין בזמן מלחמה כמה פעמים בשנים שחלפו מאז הסתיימה המלחמה. אולם ככל שמספרם של הניצולים וחשבונות עדי ראייה ישירים הולך ומתמעט, דור צעיר יותר של יפנים החל להטיל ספק בראיות לכפייה וחטיפה של נוחות נחמה, במקום זאת משתמע כי הנשים זנותו את עצמן לחיילים יפנים.
כשנשאל על נושא נשות קוריאה, אמר הפוליטיקאי היפני טושיו טמוגוצ'י לחדשות BCC כי מדובר בבדידה:
אם זה נכון, כמה חיילים היו צריכים לגייס בכדי לגרור את הנשים האלה בכוח? והגברים הקוריאנים האלה פשוט התבוננו בנשים שלהם נלקחות בכוח? האם גברים קוריאנים היו כולם פחדנים?
לאחר עשרות שנים של חילוקי דעות - אפילו הכחשה - בנושא, שתי המדינות הגיעו להסכמה שתסדיר את הנושא לתמיד: יפן תשלם מיליארד ין (8.3 מיליון דולר) עבור תמיכה בקורבן; בתמורה, קוריאה תבחן את ההסכם "בלתי הפיך" שנפתר, על פי חדשות BBC. בנוסף, שתי המדינות יימנעו מביקורת זו בזו בחברה הבינלאומית, כך דווח ב- CNN.
אולם ניצולים ומצדדים מבקרים את העסקה וטוענים כי אף אחד מהתשלומים לא יעבור לאלו שנפגעו ישירות על ידי הצבא היפני. בנוסף, ההסכם מתעלם מהחשש שספרי ההיסטוריה היפנית כותבים מחדש את מלחמת העולם השנייה ואת היקף פשעי המדינה במהלך המלחמה. ללא הכרה פעילה, אמר אוק-סון לחדשות ה- BBC בשנת 2013, זה יכול להיות עניין של זמן עד שהאמת על נוחות קוריאנית פשוט תמות:
כולנו זקנים מאוד. אנחנו מתים כל שנה, אחד אחד. מבחינה היסטורית המלחמה אולי נפסקה, אך מבחינתנו היא עדיין נמשכת, היא מעולם לא הסתיימה. אנו רוצים שהקיסר היפני יבוא לכאן, יכרע בפנינו ויתנצל בכנות. אני חושב שהיפנים רק מחכים שנמות.
בעוד שההסכם של יום שני מהווה התקדמות לשתי המדינות, במיוחד לאור ההזדמנויות המסחריות והכלכליות הקרובות, יש אומרים שהוא יעשה מעט כדי לנחם את ניצולי העבדות המינית בפועל. אבל אולי ההסכם אומר שהדור הבא של אזרחים יפנים וקוריאנים יכול להתקדם בשלום ובסליחה.
