אם היית אומר לי לפני שנה שאעבור ללא חלב להנקה, כנראה שהייתי צוחקת בפרצוף שלך. הדברים עברו כל כך טוב שהניקו את ילדתי הראשונה, עד שלא יכולתי לדמיין שהדברים יהיו שונים עם השני שלי. צפיתי גם באחת החברות הכי טובות שלי גוזרת חלב מהתזונה שלה בגלל הצרכים התזונתיים של התינוק שלה וקיוויתי והתפללתי שלעולם לא אצטרך לעבור את זה. היא סבלה מדיכאון אחרי לידה ואז יצאה ללא חלב כדי להמשיך להניק. היא דיברה על כמה שהמשקל שלה ירד, וציינה כמה קשה לה כיוון שהיה לה מסגרת קטנה מלכתחילה. היא גם אמרה לי שהשינוי הדרסטי בתזונה שלה בכדי להמשיך להניק גרם לה להרגיש שהיא לא יכולה ליהנות מאמהות כמו שחשבה שהיא הולכת. אני זוכר שחשבתי כמה אסיר תודה על זה שזה לא אני.
קדימה מהר כמה שנים אחר כך, ויכולתי לספר שאחרי שהביאה הביתה את הילדה הקטנה השנייה שלנו שמשהו בהחלט שונה. התחלתי לראות כמה מהסימנים העלילתיים לכך שהיא עשויה לסבול מחוסר סובלנות לחלבונים חלביים. היו לה התכווצויות גזים מאוד כואבות עד כדי כך שהיא בכתה שעות על גבי שעות כל לילה (וזה עזר לנו להבין שהיא הייתה קוליקית), חיתולי הקקי שלה היו ירוקים אחרי שאכלתי חלב, והיה לה גם כובע עריסה הקרקפת שלה, שלמדתי בקרוב הייתה גם סימן לחוסר סובלנות לחלב.
למען האמת, אני חושב שהייתי מכחיש את הנעשה. לא רציתי להאמין שיש לה אי סבילות חלבית. אני חושב שזה בגלל שעדיין ניסיתי להתגבר על חווית הלידה הטראומטית שלי ועל הקשיים שקשורים לנו כמשפחה חדשה בת ארבע אחרי שהבאנו אותה הביתה. זה היה עבורי מאבק אמיתי ללמוד לחלוק את זמני בין בתי הבכורה לתינוק שלנו. הבכור שלי קינא בה מאוד וכתוצאה מכך הרגשתי אשמה. הילוד שלנו בכה הרבה ולא היה מרוצה אלא אם היא הייתה איתי. אני כמובן ישנתי מעט מאוד והרגשתי שאני שוחה במעלה הזרם כל יום. הרגשתי כאילו אני כבר נותן לי הכל, ועכשיו גם עלי לשנות את הדיאטה שלי?
אכלתי חלב בארוחת הבוקר שלי, החטיפים שלי, והשתמשתי בזה בתוך חבורה של מתכוני המזון לארוחת הערב. ועכשיו הייתי צריך למצוא דרך להחליף את הכל.
אבל אני, עם זאת, באי-רצון, ויתרתי על חלב רגע אחרי שהיא מלאכה חודשיים. אחרי שביליתי כל כך הרבה זמן עם חברתי אחרי שהיא הפסיקה חלב לתינוקה, נזכרתי בסימנים וראיתי את כולם בילוד שלי. אף אחד לא היה צריך להגיד לי לוותר על חלב (ולא שאלתי את הרופא שלי על חופשיית חלב) כי פשוט ידעתי שזה נכון במעי. אי-סבילות לחלבון חלב / סויה (MSPI) מאובחנת בדרך כלל לאחר מציאת דם בצואה של התינוק, כך אמרה בעבר לרומפר ד"ר ג'ניפר טרכטנברג, פרופסור קליני לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה איקאהן בהר סיני. למרות שטראכטנברג אומרת שזה לא אופייני לאבחון עצמי ואינה ממליצה לעשות זאת, היא מכירה בכך שאין "שום בדיקת דם אמיתית" עבור MSPI. בנוסף, הספקתי שכל אחד יכול ללכת לדיאטה ללא יומן. האמנתי כי אין בכך שום נזק בכך. אז הלכתי על זה.
הרגשתי טינה וקצת מרירה שאני מוותרת על עוד דבר לאמהות.
כשהחלטתי לוותר על חלב להנקה, קיוויתי לעזור במניעת התקפי הבכי של ליברטי. ניסיתי להגיד לעצמי שזה לא יהיה חבל, כי לפחות לא הייתי צריך לוותר על סוכר (ברצינות, אני מסרב לעשות חיים בלי שוקולד). אבל מהר מאוד הבנתי שהחלבה הייתה חלק מרכזי בתזונה היומית שלי. הרגשתי בעצוב עצוב על כל המאכלים הטעימים שעכשיו הייתי צריך לוותר עליהם. זאת אומרת, אכלתי חלב בארוחת הבוקר שלי, החטיפים שלי, והשתמשתי בזה בחבורה של מתכוני המזון לארוחת הערב. ועכשיו הייתי צריך למצוא דרך להחליף את הכל.
אני לא מתכוון לשקר, אני חושב שוויתור על חלב אפילו גבה את רגשותיי אחרי השבוע הראשון. הרגשתי טינה וקצת מרירה שאני מוותרת על עוד דבר לאמהות. זה שיחק בנושאים הרגשיים שנאבקתי איתם באוכל במשך כל חיי. אני מה שבטח תסווג כאוכל אוכל רגשי. אני מרגיש רע, אז אני אוכל. אני מרגישה שמחה, אז אני אוכלת - ואני לא מסתדרת עם ההגבלות בתזונה שלי. אנו גרים גם באיטליה, והם לא בהכרח מכילים את כל האפשרויות המופלאות בחלב-חלב שיש להם בארצות הברית. כלומר, לא ניתן להשיג דברים בלי חלב כאן, אבל לכל המזונות הטובים ביותר כאן יש בדרך כלל סוג של חלב. אם לא הייתי עושה זאת למען הבת שלי, הייתי פורש אחרי השבוע השני.
אבל אחרי שבועיים של חופשיית חלב, כבר יכולתי להבחין בהבדלים ביחס של התינוק שלי. היא בכתה פחות ונראה שהיא תינוק מאושר יותר מכל. בשבוע השני של הליכתי ללא חלב הייתי בטעות חתיכת גבינה קטנה על כריך, אבל נראה שזה לא השפיע עליה. אז התחלתי להיות אמיץ יותר ופיצלתי פיצה כמה ימים אחר כך, אבל זה התברר כגבינה רבה מדי ושילמנו על כך כל סוף השבוע הזה עם המון התאמות בכי וחיתולי קקי ירוקים. הרגשתי נורא. אבל זה אישר את מה שידעתי, אפילו בלי אישור של רופא: התינוק שלי לא הגיב טוב לחלב, וכל הזמן לאכול אותו רק פגע בה.
אם אני מתכוון לעשות זאת מבלי להתפטר, אני צריך להמשיך לחיות את חיי, ואני צריך לאפשר לעצמי רגעי חסד כשאני בוגד מדי פעם.
חלפו יותר משישה שבועות מאז ויתרתי לראשונה על חלב והיה לי קל יותר וקל יותר לחיות את אורח החיים נטול החלב. יש לי עדיין רגעים שבהם אני מרגישה שלא מרשה לי משהו, במיוחד כשאנחנו בחוץ באיטליה וכולם נהנים מג'לטו חוץ ממני. אבל באירועים מיוחדים אני מרשה לעצמי להכיל אוכלים עם חלב בלי לדאוג. היינו במסיבת יום הולדת אתמול והייתה עוגה מדהימה בת שלוש שכבות שרק הכה בי (פשוטו כמשמעו היו עליה פרצוף סמיילי), אז נפלתי ונתתי לעצמי לקבל חתיכה קטנה. למרבה המזל, זה לא השפיע הרבה על התינוק, אולי כמה דמעות נוספות פה ושם בהמשך. אבל אני יודע אם אני מתכוון לעשות זאת בלי להפסיק, אני צריך להמשיך לחיות את חיי, ואני צריך לאפשר לעצמי רגעים של חסד כשאני בוגד מדי פעם. החירות גם מתבגרת, מה שאומר שרגישותה לחלבון בחלב עשויה להיות לא כל כך גרועה כמו בהתחלה.
בסופו של דבר, אני לא עושה את זה בשבילי; אני עושה את זה בשביל הבת שלי. אני רוצה להיות מסוגלת להניק אותה כל עוד היא רוצה: שנה, שנתיים, שלוש שנים - זה לא משנה. אני אפרוש כשהיא תרצה להפסיק ואם יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור בתהליך, כמו לוותר על חלב, אני אעביר עבורה את ההקרבה הזו כיוון שאני נחוש בדעתה לעבור את זה. אני גם יודע שהעונה הזו של הורות לא תימשך לנצח, והזכרתי לעצמי שזה ממש עוזר למצב את דעתי כשאני מרגישה על כל מה שהייתי צריך להקריב כדי שהנקה תעבוד עבורנו.
