"לא יכולתי לאכול בשר צהריים או לקחת אספירין, אבל ישבתי כאחיות בחליפות מחצלת הזן הכניסו כימיקלים לורידים שלי." התינוקת בפנים של סטפני הוספורד הייתה תלויה בה לחלוטין בכל מה שצריך, ובכל זאת היא העמיסה מרצונה את גופה ברעלים. אם היא רצתה את הילד הזה, זו הייתה הבחירה היחידה שלה. הוספורד אובחנה כחולה בסרטן השד בזמן שהייתה בהריון, חוויה שהיא מפרטת בספר זיכרונותיה, קרחת, שמנה ומשוגעת: איך אני מכה סרטן כשהיא בהריון עם בת אחת ומאמצת אחר.
בסתיו 2007 היה Hosford עמוק בתוך תהליך האימוץ הבינלאומי. היא ובעלה חוו עקרות משנית לאחר לידתו של הגנן שלהם איתן, והם נרתמו לתוכנית האימוץ של סין כדי להוסיף למשפחתם. "הייתי אובססיבי לחלוטין, סין לא אומרת לך כלום בהמתנה", אומר הוספורד לרומפר בטלפון. "הגשנו את התיק שלנו ורק חיכינו. המשכתי לבדוק את האתר כדי לראות אם הם התאימו אותנו לילדנו."
ואז הכל נגמר לעצירת הצווחה כאשר התגלה גוש בשדנו של הוספורד. התרחשו ממוגרפיה, ביופסיות ואבחון. "הכל פגע במעריצה", היא נזכרת. באמצע ההמתנה לברר מה בדיוק המסה בשדה, עדכנה סוף סוף תוכנית האימוץ הסינית את האתר. הנה זה היה: תמונה של ילדה בת שנה צרורה לגמרי בבטון לבן, כשפניה הקטנות רק מבצבצות. "ופשוט אמרתי שזה זה, הבת שלי."
זמן קצר לאחר שהתאמה עם בתם הגיע אישור. שלב ראשון, סרטן שד משולש שלילי. זה היה יום שישי 21 בספטמבר 2007. הוספורד לעולם לא ישכח את התאריך הזה. תוקפנות יותר מסוגים אחרים של סרטן השד, וקשים יותר לטיפול, חדשות אלה פגעו קשה בהוספורד ובעלה. כאשר רמת הלחץ שלה כל כך גבוהה, היא לא הופתעה למצוא את התקופה שלה באיחור. כששדיה היו כואבים, היא תהתה אם זה הגידול הצומח בתוכה. רק לאחר שלושה ימים לאחר אבחנת הסרטן, בעלה שכנע אותה לעבור בדיקת הריון. באותו יום שני, היא גילתה שהיא בהריון.
סרטן השד. ילד אחד מחכה מעבר לים. עוד צומח בתוכה. הכל הרגיש כאילו הוא מתנגש בבת אחת. "נזרקתי לגמרי, הרגשתי שאני לא יכול להיות מאושר. מה המשמעות של כל זה, למה עכשיו? התזמון, מה קורה?"
התיק שלהם, או המסמכים הרשמיים שאומצו מסין, כבר הוגשו. למרות שיש דרישות בריאות מחמירות לאימוץ מעבר לים, הזוג כבר אושר. "אף אחד לא שאל אותנו, אז לא אמרנו כלום." הם נשארו בהתאמה עם בתם, והתקדמו לעבר הביתה. אולם ההיריון נתפס כבעייתי. הוספורד ניגש להתייעצות עם שלושה רופאים, שכולם יעצו לה להפסיק את ההיריון. תוך כדי שוברת לב להוספורד ולבעלה, היא חשה שהתפטרה למה שחשה שהיא האפשרות היחידה להציל את חייה.
בעלה המשיך לעשות מחקר. הוא הציג להוספורד מקום אחד נוסף, עיר התקווה בלוס אנג'לס, קליפורניה. זה המשיך לצוץ בחקירתו; אנשים כל הזמן דיברו על זה. הושפורד התפטר לדרכם והסכים לקבל חוות דעת אחת נוספת כדי לפייס את בעלה.
ואז פגש הוספורד את ד"ר בנימין פז. "נכון יכולתי לומר שהוא היה שונה. הייתה לו גישה מסוג אחר. הוא אישר שמדובר בסרטן שד שלילי ושלילי, וארוסי למדי. לא דיברתי על ההיריון במחצית הראשונה של המינוי. "היא הניחה שתהיה לו אותה דעה כמו המומחים הקודמים. לבסוף שאלה את השאלה שהיא חששה. מה יהיה הזמן הטוב ביותר להפסיק את ההיריון ולהתחיל בטיפול?
תגובתו? "ובכן, אתה לא צריך לעשות את זה."
הוספורד היה המום. איש אחר לא הציג בפניה אפשרות זו. אולם הגישה של ד"ר פז הייתה שונה. הוא אמר שהם עשו זאת בעבר, בהצלחה. שבשלב שלה סרטן אחד נקה מבלוטות הלימפה שלה, ועם סוג התרופות בהן היו משתמשים, הוא הרגיש בטוח שהיא תוכל להמשיך את ההיריון אם תרצה.
האחיות לבשו ציוד מגן כדי לא לגעת בתרופה, אך התינוק היה בסדר גמור.
"הגישה שלהם הייתה שונה מבחינת מה אתה רוצה, איך אתה רואה את חייך מעבר לשנה הקשה הזו? פשוט יש להם גישה הוליסטית של כל האדם - העתיד שלי ואיך רציתי שהחיים שלי ייראו. אף אחד אחר לא שאל אותי את זה. לא רק שיש לו את המומחיות, יש לו דרך רוחנית יפהפיה כזו. "הוספורד ראתה את חייה עם שני תינוקותיה, ובחרה לעבור טיפול בעיר התקווה.
החל משליש השני עבר Hosford ארבעה סבבי כימותרפיה. "זה לא היה כימו-לייט, זה היה כוח מלא, וכשעליתי במשקל הם העלו את כמות הרפואה."
הפסיכולוג והרופא המיילדות עקבו אחר התינוק לאורך כל ההיריון, אך הדבר המעניין היה שהתרופות החזקות מאוד הללו לא עברו דרך השלייה. האחיות לבשו ציוד מגן כדי לא לגעת בתרופה, אך התינוק היה בסדר גמור. בטיחות הכימותרפיה במהלך ההיריון אושרה על ידי מחקר תצפיתי שפורסם ב- The Lancet, שמצא משקולות לידה נמוכות יותר אך לא היו תופעות לוואי חמורות. סמנתה נולדה במאי 2008, חודשיים בלבד לאחר שבעלה של סטפני טס לסין כדי להביא הביתה את נעמי בת ה -17 חודשים. סמנתה נולדה בלי שום בעיות, והיא ממשיכה לשגשג כילדה בת עשר אתלטית ומחוננת אקדמית.
אחרי שהבנות שלה הגיעו, סטפני קפצה חזרה לארבעה סיבובים נוספים של כימו. בנוסף, היא בחרה לבצע ניתוח לכריתת שד כפול. עם הכימותרפיה וכריתת הגוש הראשונית שלה, היה לסרטן סיכוי של אחד לארבעה לחזור. עם הניתוח הדרסטי יותר, זה ירד לסיכוי של 2 אחוזים. "ידעתי מה עלי לעשות. זו הייתה התאוששות נוספת, אבל לדעתי היינו בסיבוב, מאפשרים להוציא את כל הטירוף ואז אחלים מזה. תהיה לי תמיכה, הייתי רק בן 38, הייתי צעיר מספיק כדי להתמודד עם הכל בסדר. אני ללא סרטן מאז. הם אפילו השתמשו במילת ה- C - נרפאו."
בסופו של דבר התחילה הוספורד לרשום את מחשבותיה על מסעה בצורה קתרטית. היא הצליחה, במבט לאחור, לפזר קצת הומור ולעצב את כתיבתה בספר זיכרונות שיצא לאור בשנת 2015, קירח, שומן ומשוגע. מטרתה הייתה לכתוב את סוג הספר שהיא הייתה רוצה לקרוא במהלך הטיפול שלה. "הכל היה קליני מאוד, או לא כל כך שמח, או שלפעמים הדברים הופכים להיות קצת לא אמידים - סרטן עדיין …"
יותר מעשור לאחר מכן, והוספורד מגדל בשמחה את איתן (17), נעמי (12) וסמנתה (10) בדרום קליפורניה. עצתה לכל אישה העומדת בנסיבות דומות לשל עצמה? "באמת יודע מהן האפשרויות שלך. חקר את אפשרויות הטיפול שלך, שוחח עם מומחים, הגע לעיר התקווה או למקום כמוה- מרכז מצוינות, שם זה כל מה שהם עושים. אם לא לכל הטיפול שלך, לפחות התייעץ. אני יודע שלא לכל אחד יש ביטוחים מעולים, אבל שווה לפחות לנסות להילחם למען …"
