פעמיים בחיי, חוויתי את הרגע הזה בו אתה משתין על פיסת פלסטיק במחיר מופקע ומוצא את עצמך פתאום ממולא בחדר האמבטיה שלך עם כל שאלה גדולה וקיומית - וכל שאלה קטנטנה, לוגיסטית - שהיה לך אי פעם. ואז המון שאלות נוספות שלא ידעת אפילו שהיית עד לרגע ההוא היכה אותך כמו שקית לבנים בלתי סלחנית ואיכשהו אפילו המילה "שאלה" מתחילה להיות פחות ופחות הגיונית.
כמובן שכל מה שמגיע מיד אחרי שגילית שאתה בהריון זה לא אותו דבר לכולם. אם ניסית להיכנס להריון, המחשבות והרגשות שלך באותו הרגע הם כנראה פחות מורכבים מהמצב הנ"ל, אפילו אם הם לא פחות אינטנסיביים. למעשה, בטח עדיין תיפגע עם יותר שאלות ממה שציפית שהיית באותו הרגע, כיוון שיש הבדל גדול בין הרצון להיכנס להריון ובין ש"ק שיש בתוכי תאים מופרים בתוכי מתרבים כשאנו מדברים.
אבל זה לא היה המקרה בשבילי. בשתי הפעמים שנכנסתי להריון, בהפרש של חמש שנים, לא היה תוצאה של מאמץ מודע עם בן זוגי. כלומר, ברור שגם זה לא היה תוצאה של מניעה זהירה במיוחד, אבל לא אמרתי שאני מתנהל ברציונליות ואחריות ללא רבב - פשוט אמרתי שאני לא מנסה להכניס תינוק לחיי. אז כשגיליתי שיש מדע ברחם שלי, היו לי המון שאלות.
ג'יפי
אם היית בהריון, אני לא צריך לספר לך את השאלות - האם אוכל לעשות זאת? האם אני רוצה לעשות זאת? מה עם הקריירה שלי? מה לגבי כסף? האם הציצים שלי אי פעם יפסיקו לכאוב? - והם די לא רלוונטיים עבורי בשלב זה. עניתי לשאלות וקיבלתי את החלטותי. עברתי הפלה, וחמש שנים אחר כך, תינוק אחד ענקי במיוחד, נפלא במיוחד. ועכשיו, עשור ממבחן ההריון החיובי הראשון, אני מרגיש נהדר ביחס לשתי הבחירות.
כשחושבים על זה, השאלות שאנו בוחרים לשאול אנשים אחרים על הרגעים הגדולים בחיים שלהן אומרות הכל על ההרגשה שלנו לגבי הרגעים הגדולים, ואיך אנו חושבים שהאדם שחווה את הרגע הגדול צריך כנראה להרגיש לגביו.
מה שבולט לי עכשיו כשאני חושב על השעות והימים הראשונים שלאחר הלימוד שהייתי "עם ילד" הן לא השאלות שהיו לי - אני חושב על השאלות שהאנשים בחיי שאלו אותי. כשחושבים על זה, השאלות שאנו בוחרים לשאול אנשים אחרים על הרגעים הגדולים בחיים שלהן אומרות הכל על ההרגשה שלנו לגבי הרגעים הגדולים, ואיך אנו חושבים שהאדם שחווה את הרגע הגדול צריך כנראה להרגיש לגביו.
ג'יפי
אבל השאלה הטובה ביותר - והיחידה שלדעתי בעלת פוטנציאל להחלה רחבה על רוב הנשים הרות שזה עתה בהריון, לא משנה איך הן תרגישו בחדשות ולא משנה מי בחייהן תאמר להן - הגיעה מאחותי. היא צעירה ממני בשנה, היא החברה הכי טובה שלי, ובשתי הפעמים שנכנסתי להריון היא אמרה את אותו הדבר המושלם:
"וואו. מה עכשיו?"
השאלה הזו היא פשוטה, למען האמת, אבל היא כל כך מבריקה ושימושית בכל כך הרבה מערכות נסיבות. ראשית, זה נייטרלי מטבעו. המילים "מדהים", "מדהים" ו"הו אלוהים "אינן מופיעות בשום מקום, מה שאומר שאין שום העברה אוטומטית של הרגשת השואל לגבי חדשות ההריון של הנמען. אפילו ה"וואו ", אם נאמר בפשטות, יכול להיות בעל משמעות משתנה - האם זה" חדשות אלה מדהימות ומשנות חיים "וואו, או שמא" זה אסון קל אבל אני כאן בשבילך "וואו? אף אחד לא יודע! זה היופי בזה.
השאלה הזו היא פשוטה, למען האמת, אבל היא כל כך מבריקה ושימושית בכל כך הרבה מערכות נסיבות.
זה גם מאפשר רשימה אינסופית של תשובות פוטנציאליות. "עכשיו מה?" נותן לאדם ההריון את ההזדמנות להיות הראשון שמקרין תגובה רגשית על המצב. אתה תדע הרבה על איך מישהו מרגיש לגבי ההיריון החדש שלהם - וכך, איזה סוג של רגשות אתה צריך לשקף אם אתה רוצה להיות תומך ככל האפשר - על ידי האם הוא מגיב ל"מה עכשיו? " עם "אנו מקבלים גלידה חגיגית ומתחילים את הרישום, ברור!" או "אנו נבהלים" או "אחי, אנו קוראים דחוף להורות מתוכננת ואז שותים טקילה."
ג'יפי
השאלה הספציפית הזו גם מניעה את כולם קדימה עם השליטה בידיים הנכונות. כשאתה מגלה שאתה בהריון, זה יכול להיות קל להיות קצת קפוא באותו רגע של גילוי החדשות. הזמן נעצר, אתה לא יכול לנשום, וכל הדברים הכיפיים האלה. זה יכול להישאר נכון גם כשאתה מדבר עם אנשים על זה. כשהייתי בן 20 ביליתי שבוע שלם בדיון באופציות עם החבר שלי אז לפני שאמרתי לאחותי, והיא שאלה אותי "מה עכשיו?" ניער אותי מהאטרופיה המומה שלי בצורה יעילה יותר מכל מה שהחבר שלי אמר בשבוע הקודם. לא לקח לי זמן רב לומר לה בפעם השנייה שנכנסתי להריון (כנראה רק שעות), אבל השאלה הייתה זהה וכך גם השפעתה.
כי "מה עכשיו?" היא התזכורת הפשוטה והעדינה ביותר שמשהו צריך לבוא הלאה. תנועה קדימה מרגע זה חייבת לקרות. חשוב מכך, לשאול את זו של האישה הטריה בהריון, מניחה ללא מאמץ את כל הכוח להחליט איך נראית התנועה ההיא ואיזה כיוון הולך בכיכר בידיה ולא של אף אחד אחר. זה לא "מה אתם הולכים לעשות?" וזה לא 'מה הוא אמר כשסיפרת לו?' - זה אדם אחד שמסתכל על אדם אחר ושואל את אותו אדם ספציפי מה יבוא הלאה.
"מה עכשיו?" היא התזכורת הפשוטה והעדינה ביותר שמשהו צריך לבוא הלאה. תנועה קדימה מרגע זה חייבת לקרות.
גם אם אתה יודע מעל לכל ספק שהאדם שאתה מבקש בהחלט רוצה להישאר בהריון וסביר להניח שהוא נרגש, נותן לה את הכוח הזה להחליט איך הרגעים הראשונים האלה של ההריון מתגלים - האם היא רוצה לחכות לספר לאנשים? האם היא רוצה שאיזה תה צמחים יירגע לרגע? מה קורה ברגע זה? - תתחיל להתחיל במה שיהיה בתקווה הדינמיקה לשאר הריונה: היא מחליטה מה צריך לקרות וכל הסובבים אותה בעקבות ההובלה שלה.
זה גם לא מזיק להניח שגלידה תהיה חלק מכל מה שקורה מייד לאחר חדשות ההריון.
