כשאת אמא, את מסגרת טיפוס, כרית, אופן תחבורה ומכונת חיבוק. האימהות היא פיזית להפליא. בשניה שאני חוזרת הביתה צועקות הבנות שלי, "אמא של אמא!" ורוצה לזנק לחיקי או לטפס על כתפי. אבל הם יודעים שאחרי שאני מחבקת ומברכת אותם, אני צריכה לעצמי חמש דקות בלי לגעת בי. אני עולה למעלה לבגדים נוחים, וכשאני חוזר לחדר המשחקים זה משחק לפירמידה האנושית. אתם בטח מכירים את מושג האימהות שמרגישות "נגע" ממתן כל הזמן למשפחות שלהם, פיזית, אבל הסיבה שהנחתי את הכלל הזה היא קצת יותר מורכבת.
הבנות שלי רגילות לקפוץ על ברכי כשאנחנו על הספה או לתלות על הרגל שלי כשאני שוטפת כלים במטבח. ואני כן אוהבת שאנחנו משפחה חיבה - שאני יכולה לתת ולקבל, עכשיו הבנות שלי קצת יותר מבוגרות. אבל יש הרבה פעמים שאני נוגע לי לחלוטין וצריך שלא יהיו לי ידיים קטנות עליי. כשאני מרגישה ככה, אני אומרת לבנותיי שאני לא רוצה שיגעו בי. אם הם לא מקשיבים לי, אני אומר להם שוב ביתר שאת. זה אולי נוגד את האינסטינקטים שלך כהורה, אבל אני חושב שתקשורת על צרכיי היא חשובה ללמד את הסכמתה של בתי.
לימדתי את בנותינו שזה בסדר לבקש מקום כשהן צריכות אותו.
כמודל לחיקוי העיקרי שלהם, אני מדגים כיצד זכויותיהם על גופן עובדות. הבנות שלי יודעות שהן לא יכולות לגעת בי אלא אם אומר להם שאני רוצה שיגעו בהן. זה בחלקו סתם נימוסים טובים, אבל הגילויים של השבועות האחרונים, עם הקורבן לאחר הקורבן שהגישו טענות על תקיפה מינית והטרדה, שכנעו אותי שחינוך זה הוא קריטי לחלוטין. מקריאה של כל סיפור חדש שמתגלה, אני מרגישה שבורת לב להורים של הנשים הללו, שרבות מהן היו רק ילדים כשהאמון שלהם נעשה לרעה. אעשה כל שביכולתי בכדי להבטיח שבנותיי יוכלו להכיר בטקטיקות כפייה ופוגעות, ולעמוד בהן.
קל להחזיק את עצמך בסטנדרט שונה מהילדים שלך. כנשים, אנו רגילים רק "להתמודד" עם מצבים לא נוחים עם גברים. אבל אני בטוח שלא תסתפק רק בהתנהגות כזו נגד ילדיך. אני מתערב רק שהמחשבה על זה מעוררת בתוכך חיית בר. החיים באקלים בו גברים רבים בשלטון, כולל הנשיא, הואשמו בהטרדת נשים, רק הגבירו את החלטתי להבטיח שבנותיי יבינו שהן אחראיות על גופן.
לימדתי את בנותינו שזה בסדר לבקש מקום כשהן צריכות אותו. שתי הבנות מבקשות להשאיר לבדן מספר פעמים בשבוע - ואנחנו מכבדות את הבקשות הללו. הם גם מודיעים לנו מתי הם לא רוצים חיבוק או חיבוק. הם אומרים לנו מתי הם לא רוצים שיוחזקו או אם הם לא רוצים שיינשקו. הילדה שלי בת 4 אוהבת שהגב שלה ישפשף או שהשיער שלה יוברש כשהיא הולכת למיטה, אבל לא תמיד. היא התביישה לומר לי שהיא לא רצתה שאשפשף אותה בגבה לילה אחד לפני מספר חודשים כששכבנו במיטה. הילדה המתוקה שלי התחילה להתרחק ממני במקום לעברי, וכששאלתי אותה למה היא מתרחקת היא אמרה שהיא לא באמת רוצה שהגב שלה ישפשף.
"זה פוגע ברגשותיך אם אני אומר את זה, " היא שאלה. "לא, בכלל לא, אמרתי לה, אני פשוט שמחה שאתה כנה איתי ואני גאה בך שאמרת לי."
זה בסדר לפגוע ברגשות של אנשים אחרים אם הם לא מקשיבים לך ואתה מרגיש לא בנוח, הסברתי לה.
הבנות שלי צריכות להבין הסכמה ואיך לומר כן או לא. והכי חשוב אני צריך שהם יבינו שהם יכולים להגיד כן או לא בכל עת בכל מצב עם אדם כלשהו ושהדברים שלהם צריכים להתקבל. לכן, כל יום אני מנסה להוביל דוגמה ולהראות להם שזה בסדר להגיד לאחרים לא.
טכניקה זו מעבירה גם לחברים וקרובי משפחה בבית הספר. אנחנו לא מאלצים אותם לתת חיבוקים אם הם לא רוצים. הסברתי לבנותיי שלפעמים אני לא רוצה חיבוק מאבא שלהן, כי אני לא רוצה שיגעו בי, במיוחד אם ממש חם או אם אני במצב רוח רע. אם אני מחבק אותם וזה נמשך זמן מה ואני מרגיש שהם מתחילים להתרחק, אני אשאל אותם, "אתה רוצה שאפסיק לחבק אותך כל כך חזק?" ואם הם יגידו כן, אני מבקש מהם מילול את הצורך הזה בעתיד.
עם זאת הכל תהליך. יש ימים שהם מפסיקים לגעת בי ברגע שאני מבקש, אך בימים אחרים זה לוקח באמצעות "לא" כוחני יותר לפני שהם מפסיקים. במקרה כזה, אני אומר להם שאסור לי לבקש יותר מפעם אחת שלא יגעו בי, ואם אעשה זאת, אז הפעם השנייה, השלישית או הרביעית הולכים להישמע כאילו אני מרימה את קולי. אמרתי לא, והם צריכים לכבד את זה ולחזור משם. פרק זמן.
בתי הצעירה מתקשה להבין את המרחב האישי, או ליתר דיוק, קשה לכבד את בקשתי לא לגעת בי בשעות מסוימות. היא אוהבת לתפוס את פניי ולמשוך אותה לעבר שלה או להניח את ראשה על פניי כשהיד הקטנה שלה משפשפת את פני. בזמן שאני אוהבת את חיבתה כלפי, ישנם זמנים שאני פשוט זקוקה למרחב. זה גורם לי לאי נוחות שתמיד יהיה אחד מהם עלי והם צריכים להבין את זה. אני מראה להם כיצד אנשים מביעים את רגשותיהם ואיך להגיב לרגשות האלה.
אני שונאת לפגוע ברגשותיהם ותמיד אני מסבירה שאני אוהבת אותם, ואוהבת את החיבוקים והנשיקות והגיבורים שלהם, אבל לא רק לפעמים שהם רוצים את אותו מגע פיזי. אשתמש בדוגמאות לכך שאחת מהן לא רצתה להתכרבל אבל רציתי להתרפק עליהן ונאלצתי להפסיק כי הן לא היו במצב רוח ולא נתנו לי אישור לגעת בהן. אני מסביר שלמרות שהם לא רצו להתכרבל, אני עדיין יודע שהם אוהבים אותי ואולי ירצו להתכרבל אחר כך. בכנות, אני מרגישה אשמה כשאני אומרת לבנות שלי לא לגעת בי, כיוון שיש לי אמונה לא הגיונית שאמהות צריכות תמיד לרצות את הילדים שלהן סביבן - במיוחד בידיעה כמה מהר הילדים שלנו יפסיקו לחפש חיבוקים ונשיקות מהוריהם. אבל אני עדיין אני, ואני צריך שלא ילדה אותי ילדה כל הזמן.
השיעור החשוב שאני רוצה להקנות הוא שהם אחראים על גופם - לא אני. וכשאנחנו חולקים חיבוק, או שהבת שלי מטפסת עלי, זה בגלל ששנינו מרגישים חיבה או שובבה. או בגלל שאנחנו עושים פירמידה אנושית.
