תוכן עניינים:
כניצול תקיפה מינית, תנועת #MeToo הייתה גם ברכה וגם קללה. לראשונה אוכל לשתף את הסיפור שלי ולשמוע את המלים "אני מאמין לך" בתמורה. אבל עם כל סיפור, כל טענה, כל איש חזק ואחראי וכל גבר רב-עוצמה המתחמק מתוצאות מעשיו, אני גם נשאר פחד, כועס ומוכה. טענות התקיפה המינית נגד השופט ברט קוואנו אינן שונות, ועכשיו, שוב נותר לי להתמודד עם התקיפה שלי. נותרתי מפחד מהילדים שלי והעולם שאצטרך יום אחד לשלוח אותם החוצה; עולם שעסוק יותר במוניטין של גבר או בהזדמנויות קריירה עתידיות מאשר באנושיות של אישה או בהשפעה של תקיפה מינית. אני מרגישה כל כך חסרת אונים, חסרת סיכוי ותקועה במחזור שמונצח על ידי תרבות האונס; מחזור שעשוי לאפשר לגבר שמואשם באמינות בתקיפה מינית למלא תפקיד בחיים כשופט בית המשפט העליון.
ד"ר כריסטין בלייסיי פורד האשימה את השופטת קוואנווי שניסתה לאנוס אותה במהלך מסיבת בית הספר התיכון בשנת 1982. קוואנוה הכחישה את ההאשמות, ומאז שהגיע קדימה, ד"ר פורד קיבל איומי מוות, נאלץ לצאת ממנה חופשת היעדרות. עבודה כפרופסור לפסיכולוגיה, ואחרי שהוטל עליה על ידי טרול אינטרנטי, נאלצה להסתתר עם משפחתה. על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס ", מספר שמועות רבים הפיצו את האינטרנט על ד"ר פורד, ובכלל זה שיש לה קשרים עם רוסיה. חייה, בשום פנים ואופן לא ברור, השתכללו.
הפיגוע הפיגור התמודד מולו, שהונצח על ידי זרים באינטרנט ואפילו פוליטיקאים בעלי כוח רב - כמו הסנטור אוררין האץ '(R-UT) שאמר כי ד"ר פורד "טועה" וכי גם אם ההאשמות נכונות "אני חושב שזה היה יהיה קשה לסנאטורים שלא לשקול מי השופט היום. זה העניין. האם השופט הזה הוא אדם טוב באמת? והוא כן. ובכל קנה מידה שהוא. " - השפיע גם על ניצולי התקיפה המינית שצופים, מהצד, כשאנשים ממהרים להגנת קוואנו ותוקפים את ד"ר פורד בחוסר מעש.
אימהות לבנות מבועצות כי הן יחוו אלימות מינית. אמהות לבנים חוששות שלא יוכלו להימלט מאחיזות הגבריות הרעילה. וניצולי התקיפה המינית של האם נאבקים על טריגרים יומיומיים כאשר הם מנסים להמשיך לגדל את ילדיהם בתרבות אונס המספרת להם את סיפוריהם, קולם, הטראומה שלהם, לא משנה. כשאנחנו נכנסים לאינטרנט אנו חיים מחדש את התקיפות שלנו. כשאנחנו מפעילים את החדשות אנו זוכרים את המתעללים שלנו. וכאשר אנו מסתכלים על ילדינו אנו מקווים נואשות שלעולם לא יידעו כיצד מרגיש סוג כזה של טראומה מתמשכת.
ציפורית
"אני לא מאמין שמשהו כזה לא פוסל אותו על הסף. אני גם נדהם מהנשים והאנשים החזקים מספיק כדי להתקדם ולהתעמת עם מה שקרה להם, כי מעולם לא הרגשתי שהם מסוגלים. אני התקשיתי עם כל זה, וביקשתי מחברים עדכונים כדי שאוכל להשיג אותם בלי להרוס לגמרי את העבודה שעשיתי על עצמי בעשור האחרון."
סמי
"האשמת הקורבן היא בדיוק הסיבה שבגללה אני עדיין לא אקרא את התוקף שלי. אני מדבר בגלוי על מה שהוא עשה, אבל אני יודע בשניה שאני שומטת את השם אנשים יפתחו עלי. צופה בחבר תלמיד ותיק מאשים את פורד בהאשמות שווא. גרמה לי להבין כמה חשוב מאוד לטפח אמפתיה אצל ילדתי. אני לא רוצה לראות את הבן שלי הופך לחברי לבית הספר."
בעילום שם
"הייתי סטודנטית בבית ספר פרטי לבנות פרטיות כששחקן כדורגל מבית הספר לבנים הצמיד אותי לגדר של חצר אחורית חשוכה במסיבת ניצחון, נשם את צווארי עד שחברים מחברי הגברים הורידו אותו. מעולם לא דיברתי על זה. הבחור הזה, צופי נשר, המשיך לאקדמיה בחיל האוויר והפך לטייס קפטן ולוחם.
יש בית ספר לבנות שאני מנסה נואשות להכניס את הבת שלי. אני רוצה שהיא תעשה את שבט האישה ההדוק שלה כשדברים הולכים רע. אני משנה איך אני מגדל אותה. אמי לימדה אותי להיות חביבה ורכה. אני מלמד אותה להיות חביבה, אבל גם איך להילחם."
ג'יי
"אין לי זמן לזה. לחשוב איך גם אני מעולם לא האמינו. להבין שכולנו צעד אחד רחוק מהשמדה בציבור בגלל המוניטין של 'גברים טובים' כמו קוואנו. כדי להתמודד עם הזעם הקוטע של האזנה לימין ימשיכו להתנהג כיצד דמוקרטים מתנהגים ללא יושרה מכיוון שהם השתמשו בתזמון לטובת הזיכרונות הרעים או הזעם או התסכול. זה פשוט כל כך בנאלי וצפוי, מבוסס על ההנחה שגברים מהמעמד הבינוני העליון טובים ונשים חשודות. אני פשוט כל כך עייף מהשקט הזה."
מיה
"נאנסתי בגיל 14 על ידי אחיו הגדול של חבר. לא דיווחתי על זה בזמנו מכיוון שידעתי ששום דבר לא יקרה. לקח לי 10 שנים לספר למשפחתי ואפילו עכשיו אין להם את כל הפרטים. אל תפרסם על כך בפומבי ומעולם לא קראתי לאנס שלי.
יש לי ילד בן שנתיים. אנו מלמדים הסכמה בכל דבר. אני מקווה לגדל אותו כדי להגן על עצמו, אבל לוודא שהוא לעולם לא עבריין. אני שמח לראות שינוי בשיחה. אני מקווה שכשבן שלי יתיישן, אף אחד לא יצטרך לחשוש שיתקדם."
רוקסן
"בפעם הראשונה בחיי אני מקווה. תנועת #MeToo מכריחה את המחוקקים שלנו לסכן את מושביהם ביודעין כדי לאשר אותו. היא מסירה כל עבריין מיני ער בלילה. הם יודעים מי הם ומה הם הם כן. הם חוששים מאיתנו … מעבד את זה, באמת מעבד את זה. הניצולים מוצאים האחד את השני ביתר קלות. זה יהיה יותר אמונות. יותר דיווחים. יותר צדק."
צבע תכלת
"אני משתדל לא לחשוב על החוויה שלי, אבל יש לי בת שנה אקדמית בקולג 'וזה מפחיד אותי. קניתי לה ספריי פלפל. אני צריך לוודא שהיא תשמור עליה."
ג'ינה
"היה ממש קשה להקשיב לטענות שלא ניתן לסמוך עליה כי יש חורים בסיפור שלה. החוויה שלי קרתה כשהייתי בת 13 ולא יכולתי לומר לך באיזו עיר הייתי, אבל יכולתי לצייר בדיוק איך החדר היה מסודר וריחות מסוימים עדיין מחזירים את החוויות השואגות. כשעוד דיווחתי לא נעשה דבר מלבד להאשים בכך שאני 'קדימה' ו'פלרטטנית 'מדי.
זה בטח לא מצוין לבריאות הנפש שלי, אבל התחלתי לשאול גברים איזו הוכחה הם ידרשו מבתם. בדרך כלל הם אומרים שהם פשוט יאמינו לה. ואז אני שואל אותם מדוע זה שונה."
ניקול
"הותקפתי מינית בתיכון על ידי ילד שהיה מבוגר בכמה שנים במסיבה ואחרי שהוא הביא לי אלכוהול כל הלילה. לקח לי 15 שנים להבין שהוא אנס אותי. אני זועם שלא פוטר הדורשים את הקורבן להגן על טענותיה. יש לי בנים. אני מלמד אותם הסכמה בכל יום ויום. אני לא מרשה להם להמשיך בתרבות השטויות האלה."
מדליין
"החרדה שלי החמירה. הסיוטים שלי התלקחו. מעולם לא דיווחתי על האנס שלי. הייתי צעיר ומפוחד. אני כל הזמן מחפש עדכוני חדשות על סיפור קוואנו. אני כל הזמן חושב מה היה קורה אם האנס שלי יתמודד לכהונה. אני מבועת לראות את התפנית מכך כי איך זה ישפיע על הבת שלי? אם הוא עדיין מסוגל להפוך לשופטת בית המשפט העליון, אז איזה מסר זה עובר לה?
אני מוצא את עצמי מתנצל בפניה ומחזיק אותה מעט יותר חזק. אני פוחד מהעתיד שלה ונמאס לי לרדוף אחרי שדים מהעבר שלי. לא יכולתי להשיג לעצמי צדק. אני רוצה שיהיה צדק עבור כריסטין בלייסי פורד, כך שגם לבת שלי ולכל ילדה קטנה אחרת יש סיכוי לקבל צדק."
