אני לא הולך על דברים של מעיל סוכר: הנקה היא לפעמים הגרועה ביותר. עכשיו אל תבינו אותי לא נכון, אהבתי להתכרבל ולהתחבר עם התינוק שלי, וזה היה די רע לייצר אוכל לגוף אחר לאדם אחר. אבל אחרי שהניקו שלושה תינוקות, אני יכול להגיד לכם שזה גם מבאס, תרתי משמע ובלשנות פיגורטיבית. וגם לא רק לאמהות! אה לא, יש כל כך הרבה דברים שרוב האנשים לא מבינים שגם בעלי אמהות מניקות נאלצות להתמודד איתן. למען האמת, אתם, אף אחד לא שמע את סיפוריהם האיומים של כאב ותשישות. זה, כמובן, עד עכשיו.
אם הנקת תינוק, אתה בטח יודע הכל על פטמות כואבות ומחסור בשינה, אבל האם ידעת שבעלים צריכים להתמודד עם הדברים הכואבים האלה ועוד כשנשים שלהם מניקות? יותר כאבים ממה שאי פעם יכולנו לדמיין, גבירותיי. בעלי הראשון למד כל כך הרבה שיעורים כואבים, למען האמת, שאני סתם יראת כבוד מהעצם הלא-רחם שלו, שאינו מלידה חווה, שאינו מניק.
כמו התקופה שבה הרים את התינוקת ללא חולצה והיא ניסתה להיצמד לפטמה שלו. הכאב הכי גרוע אי פעם, אני בטוח. או בפעמים שהוא נאבק בהתמודדות עם חסך שינה כאשר הערתי אותו בטעות בזמן שהאכלתי את הילוד שלנו שלוש פעמים בלילה. הוא בטח היה כל כך מותש, ורעב, כי בחרתי באנוכיות להניק את התינוק שלנו האכול באשכול שעות במקום לבשל ארוחת ערב. אתה יכול להאמין שעשיתי את זה? כלומר, אין לי מושג איך הוא שרד את הצורך להתמודד עם עצמו כאילו הוא איזה מבוגר, או משהו כזה. והלחץ שהוא כנראה הרגיש בשבילי לינוק, וגם בשבילי להתכסות, כשניקתי בציבור. אם יש דבר גרוע יותר מאשר לסבול את פסק הדין של זרים, זה עדים לשיפוטם של זרים.
יש כל כך הרבה דברים כואבים שהוא נאלץ להתמודד איתם כשהייתי מניקה, ולא היה לי שום מושג שהוא סובל בשקט. זה, כמובן, עד עכשיו
