היית שם כבר מההתחלה. כלומר, תוך שעות מרגע שפגשתי את בתי התינוקת החדשה, פגשתי אותך גם כן. הפטמות שלי היו שטוחות להפליא והקשו ללמוד כיצד לגרום לתינוק הרענן והרעב שלי להידבק ולשתות את הקולוסטרום שהחל לעלות לפני השטח. התכרבלנו במיטת בית החולים עם כריות מסביב ולמדנו על הדרכים הטובות ביותר עבורי להחזיק את בתי בזמן שהיא יניקה. הסתכלתי על התינוקת היקרה שלי, התפעלתי והייתי מוכן לשדי לעשות מה שהרבה נשים אמרו לי היה אחד הדברים המדהימים ביותר בלהיות אמא. רק תודה לאל עלייך, מגן פטמות, על שהצלת את הציצים היקרים שלי.
הייתי עייפה, המומה, אך כל כך מלאת תקווה כשליטפתי את הפנים הרכות של הקטנה שלי. אני זוכר כשהאחות שלי הביאה אותך אלי. "בוא ננסה את זה", אמרה. כמו הרבה דברים על היותי אם טרייה, לא היה לי שום מושג שאתה אפילו קיים. זו הייתה תחושה קצת מוזרה להרגיש את הסיליקון בין שדי לפיה, והססתי להאמין שתעזור במאמצי הראשון כאמא. עם זאת, עוצבת בצורה כזאת שמעט פתיחה הותירה את מקום לבת שלי להרגיש עדיין את חום העור שלי. "זה מגן לפטמת קשר", הסבירה אחותי. "ככל שהתינוק שלך יונק, הפטמה השטוחה שלך תמלא את הצורה, והיא תוכל לתפוס טוב יותר כשתלמד איך." החלב שלי אפילו לא נכנס, אבל כבר הרגשתי אסירת תודה שמשהו כמוך נעשה כדי לאפשר המשך הנקה כאשר הפטמות שלי עדיין לא היו מסוגלות לבצע את העבודה כמו שצריך.
ברגע שהחלב שלי נכנס והיינו בבית מסתדרים את הכל, והפטמות שלי לא היו כל כך שטוחות מכמה שהגוף שלי נפוח ומוזר לאחר הלידה, הייתי מסתכלת למטה ורואה - בין היניקות הקטנות שובר את הילוד שלי היה לוקח במהלך ההאכלה - החלב שנאסף בפטמה שלי ובמגן. איזו מראה מרגיעה לראות שהכל עובד טוב, והיא קיבלה חלב רב ככל שהייתה צריכה.
כשהמשיכה לעלות במשקל כילדה בריאה בת חודש, הרגשתי נוח להאריך את השימוש שלי בך. ואני נשבע, הצלת את הפטמות שלי בחודשים הראשונים ההם! הייתי בודקת אם התינוקת שלי יכולה לינוק ללא המגן מדי פעם, והיא תסתדר בסדר, אבל אולי היה משהו מנחם שיש אותך שם. כפי ששמכם מרמז, הגנת על הפטמות שלי, מה שאומר שאתה בעצם שמרת על הפריבילגיה של ההישג הזה במערכת היחסים החדשה שלי ושל בתי.
אולי היה זה מטופש להיות כל כך קשור אליך - להתענג על אותה שקט שגרתי לנקות אותך בכל יום ולהשיב אותך על השולחן בפינה הנקה שהכנתי בחדר של בתי. אבל ממש כמו שגאיתי ושמחה משונה בציוד השאיבה שרכשתי לאורך הדרך ומלמול המשאבה המהממת בשעות המוקדמות של הבוקר (שאני עדיין מאמין עד היום התחיל לשיר לי ביטויים שונים בכל בוקר !) היית אחזקה מוערכת שלי. אחרי הכל, נראה לי הגיוני שאולי אמצא קצת נחמה - ואפילו ביטחון - במשהו כה קטן כאשר כל דבר בעולמי השתנה בצורה פתאומית, פראית ועם זאת מפוארת. היית כמו אביזר לארון הבגדים החדשים שלי, סקרן ככל שיהיה. אבל אביזרים משמשים להחמיאה לבגד, וזה בדיוק מה שעשית עם מסע ההנקה הראשון שלי.
התינוק שלי ואני מצאנו במהרה את הקצב שלנו ללא עזרתך, וזו ממילא המטרה הסופית שלך. הרחקתי אותך בפעם האחרונה במגירה בה המוצץ הראשון של בתי (זה שגם היא קיבלה מבית החולים) מוחזק, מכיוון שהיא מצאה את אגודלה וגם לא דרשה זאת. אני מרגיש שאתה שמח שם, ובזמן שאתה מחכה שאפשר יהיה להשתמש בו שוב אם אצטרך להביא תינוק נוסף לינוק, אני מקווה שאתה יודע כמה אני אסיר תודה לך. הפטמות שלי לנצח בחובות שלך.
