אמא בלגן חם ואהוב, אני רואה אותך. אני רואה את החולצה המוכתמת שלך ואת מכנסי היוגה שלך בן 3 הימים ואת הלחמנייה המבולגנת שלך מנסה להסתיר את השיער שלא היה לך סיכוי לשטוף יותר משבוע. אני רואה אותך ממהר לקבוע פגישה שאליה כבר מאחרת שעה, מתקשר לפקידת הקבלה ובו בזמן משליך את התיק ומחזיק את פעוטך בידם הזעירה והאמינה. אני רואה אותך נוהג בטעות (או לא כל כך בטעות), ואז מתכווץ כשהילד שלך חוזר עליך. אתה הסיבה שבגללה הרגשתי מחויבת לכתוב מכתב פתוח לכל אמא בלאגן חם. כי אני רואה אותך בכל מקום. אני רואה אותך במכולת ובגן המשחקים ובעבודה ובמהלך הבוקר שלי. אני רואה שאתה נשוי ואני רואה שאתה הורה יחיד, ואני רואה שאתה הומו ואתה סטרייט ואני רואה שיש לך ילד אחד ויש לך ילדים מרובים. אני רואה שאתה בזוגיות ואתה מנסה את היד שלך לצאת ואת גרושה. אני רואה שאתה דתי ואני רואה שאתה אתאיסט ואני רואה שאתה כל גזע וכל לאום ואתה אמא עובדת ואתה אמא להישאר בבית.
אני רואה אותך בכל מקום, כי אתה גם אני.
אני לא רוצה שתקדיש לרעיון שלא להיות 'מושלם', איכשהו פירושו שאתה נכשל.
אני זוכר שהרגשתי את הענן השקט אך המוחשי הזה של ציפייה מוחצת ששטף אותי ברגע שנולד בני. כשהוא מונח בזרועותיי, רק כמה שניות, התחלתי להכין רשימה מנטלית של כל הדברים שרציתי להיות בשבילו, רק כדי להבין שלעולם לא אוכל להיות כל הדברים האלה בו זמנית וללא דופי ו ללא מאמץ. ובכל זאת, ההכרה הזו לא הפריעה לי לנסות. החודשים הראשונים של חיי לאחר הלידה היו מלאים אכזבה, כי ניסיתי להיות אמא "המושלמת בתמונה" הזו שרעדה לכולנו דרך תכניות טלוויזיה וסטראוטיפים מגדריים והודעת פוסטים בפייסבוק. רציתי להיות לחלוטין כל מה שבני צריך; מישהי שלא טעתה ולא שנית ניחשה את עצמה והייתה לה זמן להכין ארוחות אורגניות ומאוזנות מאפס, ובמקביל לעבוד במשרה מלאה ולהניק באופן בלעדי ולהישאר מעורבת בחייה של חברותיה וטיפוח קשר רומנטי. ושליטה בפרויקט עשה זאת בעצמך האחרון.
אני, כמובן, נכשלתי, ודי מרהיב. ככל שניסיתי לשמור על עצמי מלעשות טעויות, עשיתי יותר טעויות. ככל שניסיתי להשיג רק כדי שאוכיח שאני יכול "לעשות את הכל", כך פחות הצלחתי. הבנתי מוקדם כי אם הבחירה שלי הייתה להיות "אמא מושלמת", או להיות "אמא בלגן חם", אמא בלגן חם הייתי אהיה.
אני רואה אותך בכל מקום, כי אתה גם אני.
וזו הסיבה שאני כותב לך את מכתב האהבה הזה, חברות אמהות בלגן חם בכל העולם. כי כשאני רואה אותך ממהר לאותו פגישה מאוחרת או שופך את הקפה הזה או מחפש את החטיף ההוא, שנינו יודעים ששכחת לארוז, אני צריך שתדעי שאתה לבד. אני לא רוצה שתחשוב שאתה צריך להסתיר את הפגמים שלך או לנסות לחפות על הטעויות שאתה עושה - באופן ציבורי ופרטי. אני לא רוצה שתקדיש לרעיון שלא להיות "מושלם", איכשהו פירושו שאתה נכשל. אתה יכול להיות מסווג כ"בלגן חם ", אבל כל מה שאתה באמת עושה הוא פשוט קיים כאדם. אתה עושה את מה שבאופן מילולי כל הורה בודד עשה מאז תחילת ההורות. אתה מנסה ולפעמים אתה מצליח אבל אתה גם מפסיד את עצמך ואתה ממשיך לנסות גם כשזה מרגיש כמו מאמץ סרק כי, נו, הורות שווה את זה.
אני לא רוצה שתחשוב שההערות השיפוטיות במקצת או הערות מביישות גלויות שקיבלת (כנראה), מעידות על כמה אתה מצליח בכל העניין הזה של ההורות. לאמיתו של דבר, על כל גבה מורמת או טלטול ראש עדין, יש יותר אמהות שאומרות לעצמן בשקט, "אה, תודה. קיוויתי שלא הייתי לבד." אתה מזכיר לכולנו שהשלמות היא אשליה ושהחיים שלך לגמרי יחד, 100 אחוז מהזמן, מוגזמים כמו שזה בלתי אפשרי. את נותנת לאמהותיך האחרות את הרשות הדוממת לא רק להיות עצמן, אלא להחזיק בטעויות שלהן ואת הפגמים שלהן וללבוש את סגנונות ההורות הפחות מושלמות שלהן על שרווליהן המוכתם, כמו תגי הכבוד שהם.
אתה מזכיר לכולנו שהשלמות היא אשליה ושהחיים שלך לגמרי יחד, 100 אחוז מהזמן, מוגזמים כמו שזה בלתי אפשרי.
אתה הסיבה שאני לא מרגיש אבוד לחלוטין כשאני יוצא לאוויר העולם עם הבן שלי בגרירה. אתה הסיבה שאני לא מרגישה שאני כישלון מוחלט, גם כשאני טועה או מתעסק או פשוט אין לי מושג מה אני עושה. אתה הסיבה שאני יכול להסתכל על הבן שלי - וגם כשאני מרגיש לא מספיק להיות אמו - לזכור שאני האדם היחיד בעולם שהוסמך להיות אמא שלו. אני היחיד שיודע איך זה להרגיש אותו לבעוט בחלק הפנימי של הצלעות שלי ואני האדם היחיד שהחזיק אותו שניות אחרי שנולד.
אז תודה, אימהות בלגן חמות. בזמן שאני האדם המושלם להיות אמא של בני, אתה מזכיר לי שאני לא האמא היחידה בעולם שאינה מושלמת. כשאתה מאחר או פוסע על עצמך או נאבק להרגיע את הפעוט שלך זורק הזעם, אתה גם נותן לי את הטפיחה הבלתי נראית הזו על הגב וחיבוק תומך נחוץ. את עושה לכולנו אימהות טובה ונלחמת ברעיון הלא מציאותי שעלינו להיות תמיד צודקות ותמיד לדעת מה לעשות ותמיד לאהוב כל חלק מההורות ולעולם לא תטעו ולעולם לא נראות מתוסכלות או לחוצות או אומלל.
אתה נותן נקודת מבט לאמהות. אתה נותן לאמהות את הסולידריות שהם בהחלט צריכים ומגיע להם. ואתה מזכיר לי שכשאני לובשת חולצה מוכתמת ומכנסי יוגה בני 3 ימים ולחמנייה מבולגנת כי לא היה לי הזדמנות לשטוף את השיער שלי למעלה משבוע, למהר לקבוע פגישה כבר איחרתי שעה בקריאה לפקיד הקבלה ובו בזמן הוריד את תיק התינוק ומחזיק את הפעוט שלי בידו הקטנטנה והאמינה; אני לא לבד. תודה.
בכנות,
עמית בלגן חם אמא
